Daf 46a
הָנִיחָא לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי וְהִנִּיחָם שָׁם מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין גְּנִיזָה
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשָׁה כָּרֵיתוֹת בִּשְׁלָמִים לָמָּה
Rachi (non traduit)
שלשה כריתות. אמור אליהם לדורותיכם וגו' (ויקרא כ''ב:
ג') והנפש אשר תאכל בשר וגו' (שם ז) נפש כי תגע בכל טומאת אדם וגו' (שם):
Tossefoth (non traduit)
חד למעוטי מנותר וחד למעוטי מטומאה. תימה לנותר וטומאה סגי בחד מיעוט דילפינן מהדדי חילול חילול ואף לקולא כדלעיל גבי קדשי עובדי כוכבים וי''ל דמוקמינא מיעוטא בנותר דוקא אבל משום טומאה הוה חייב כי היכי דאין לו מתירין כגון קומץ ומנחת כהנים אע''ג דאין בהן פיגול יש בהן איסור טומאה דמרבינן מאשר הם מקדישים הכי הוה מרבינן נמי לגבי דם:
אֲבָל פִּיגּוּל לָא צְרִיךְ קְרָא דִּתְנַן כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין בֵּין לָאָדָם בֵּין לַמִּזְבֵּחַ חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְדָם גּוּפֵיהּ מַתִּיר הוּא
לְמַעוֹטֵי מִמְּעִילָה מִנּוֹתָר וּמִטּוּמְאָה
Rachi (non traduit)
למעוטי מנותר. לכם כשאר חולין ולא כקדשים לכפר לכפרה נתתיו כקדשים ולא לדבר אחר כקדשים אלא כחולין ולא יתחייבו עליו משום טומאה והוא למעוטי ממעילה כדאמרן:
וּתְלָתָא קְרָאֵי בְּדָם לְמָה לִי
Rachi (non traduit)
תלתא קראי. לכם לכפר הוא:
תְּרֵי מִיעוּטֵי כְּתִיבִי הָכָא כְּתִיב הָעֲרוּפָה וְהָתָם כְּתִיב וְשָׂמוֹ
Rachi (non traduit)
ושמו. מדהוה ליה למכתב ושם וכתיב ושמו לזה ולא לאחר:
הערופה. זו ולא אחרת כזו:
מיעוטי כתיבי. לומר שאין למדין מהן:
Tossefoth (non traduit)
תרי מיעוטי כתיבי. קשיא דבחד סגי וכן גבי העזים בפרק כל הבשר (חולין דף קיג:):
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֵין מְלַמְּדִין אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מְלַמְּדִין מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
Rachi (non traduit)
אין מלמדין. וכיון דלא ילפינן ולא מייתי ראיה מינייהו האי קרא נמי הואיל ואיכא למדרשיה איפכא לא תדרשיה הכי:
מִשּׁוּם דְּהָוֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וְעֶגְלָה עֲרוּפָה שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד וְכָל שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין
Rachi (non traduit)
ועגלה ערופה. דכתיב וערפו שם (דברים כא) והאי שם קרא יתירא הוא לומר שתהא שם קבורתה:
Tossefoth (non traduit)
עגלה ערופה. פי' רש''י מוערפו שם נ''ל בפ''ק דכריתות (דף ו.) והאי דנ'ל בפ' אין מעמידין (ע''ז דף כט:) מדכתיב בה כפרה כקדשים י''ל דשם צריך לאסור לאחר עריפה שלא לומר אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו:
אֶלָּא לְרַבִּי דּוֹסָא דְּאָמַר מוּתָּרוֹת הֵן לְכֹהֵן הֶדְיוֹט וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
Rachi (non traduit)
לרבי דוסא דאמר כשרין הן לכהן [הדיוט]. לעבוד בהן במקדש כל ימות השנה:
מִשּׁוּם דְּהָוֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וּבִגְדֵי כְהוּנָּה שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד וְכָל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין
Rachi (non traduit)
ובגדי כהונה. ארבעה בגדים שכהן גדול נכנס בהן לפני ולפנים ביוה''כ שאסור להשתמש בו עוד דכתיב ופשט את בגדי הבד וגו' והניחם שם ודרשינן מלמד שטעונין גניזה:
פלוגתא דרבנן ורבי דוסא במס' יומא מייתי לה:
Tossefoth (non traduit)
משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד. במעילה פ' ולד חטאת (מעילה דף יא:) מאריך יותר ומסקנא כדהכא:
וְלָא וַהֲרֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן
Rachi (non traduit)
והרי תרומת הדשן. בכל יום חותה במחתה ותורם את הדשן מלא המחתה ממנה ונותן במזרחו של כבש כדכתיב ושמו משמע שם גניזתן ושם נבלע במקומן אלמא אסור בהנאה:
Tossefoth (non traduit)
ולא והרי תרומת הדשן. והא דתנן במעילה פ' ולד חטאת (מעילה דף יא:) דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין היינו מזבח הזהב מן הקטרת שנשרף עליו והכא מזבח החיצון שהיה חותה מלא המחתה מן המאוכלות הפנימיות ונותן במזרחו של כבש ומיהו בגמ' משמע התם דאף בחיצון אין מועלין דקאמר בשלמא מזבח החיצון דכתיב ביה ושמו אלא פנימי מנא לן משמע דמושמו דריש דאין מועלין ובשמעתא אדרבה מושמו משמע ליה דמועלין וי''ל דמתני' דהתם משמע דלא מועלין בדישון הפנימי שהדישון מוציאו מידי מעילה אבל קודם דישון מועלין א''כ איכא מצוה לדשן ועל זה קאמר בשלמא חיצון דכתיב ושמו ולכך מצוה לדשן מ''מ אף לאחר הרמה איכא מעילה כדדרשינן בסוף תמורה (דף לד.) ושמו בנחת ושמו כולו ושמו שלא יפזר אלא פנימי מנא לן דמצוה לדשן שאתה אומר שהדשן מוציאו מידי מעילה ומשני דאמר קרא והסיר את מוראתו והשליך אל מקום הדשן ובפ' שני דיומא בירושלמי משמע כן קצת דבעי ברישא מנלן דעבדינן דישון כלל בפנימי והדר בעי מנלן שהדישון אסור בהנאה ואם תאמר מוראה ונוצה ימעלו עד שיעשו מצותן שיושלכו אצל מזבח כדישון מזבח הפנימי ובתמורה (גז''ש) אמרינן עולת העוף שנתמצה דמה מוראה ונוצה יצאו מידי מעילה וי''ל שאני דישון מזבח הפנימי דהיינו מצותו אבל עולת העוף עבודת דם מתיר מוראה ונוצה וא''ת בקדושין (דף נה.) דאמר אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת הא איכא תרומת הדשן דלא נפיק לחולין ע''י מעילה כדמוכח בסוף תמורה וי''ל דהוי בכלל בהמה דהיינו כמו אימורים דלא נפיק לחולין:
אֵימָא לְאַחַר כַּפָּרָה כְּלִפְנֵי כַּפָּרָה מָה לִפְנֵי כַּפָּרָה יֵשׁ בּוֹ מְעִילָה אַף לְאַחַר כַּפָּרָה יֵשׁ בּוֹ מְעִילָה אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָתוֹ וּמוֹעֲלִין בּוֹ
Rachi (non traduit)
אין לך דבר כו'. הלכך ע''כ לא תדרשיה הכי אלא איפכא:
Tossefoth (non traduit)
אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. וא''ת אדרבה לא נמעט לפני כפרה דאין לך [דבר] שלא נעשית מצותו שלא ימעלו ואע''ג דאיכא קדשים קלים היינו משום דלא איקרו קדשי ה' וי''ל דאשכחנן טובא דכותה דאין מועלין עד שעת מצותן תרומת הדשן ועגלה ערופה עד אחר ירידתה:
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אָמַר קְרָא הוּא הוּא לִפְנֵי כַּפָּרָה כִּלְאַחַר כַּפָּרָה מָה אַחַר כַּפָּרָה אֵין בּוֹ מְעִילָה אַף לִפְנֵי כַּפָּרָה אֵין בּוֹ מְעִילָה
Rachi (non traduit)
הוא לפני כפרה כו' מה לאחר כפרה אין בו מעילה. דפשיטא לן כיון דנעשית מצותו אין מועלין בו דכיון דלית ביה תו צורך גבוה לא קרינן ביה קדשי ה':
הוא. דמו בנפשו הוא בהווייתו יהא:
Tossefoth (non traduit)
הוא לפני כפרה כלאחר כפרה. הקשה ר''ת דבמעילה פרק [ולד] חטאת (דף יב:) אמרינן המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו אלמא יש מעילה בדם ותירץ דהתם מחיים דלא שייכא כפרה אבל לאחר שחיטה אף לפני כפרה אין מועלין וא''ת דהתם תני (דף יב.) ומייתי בפרק כל שעה דם בתחילה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין וי''ל דמעילה דהתם דרבנן וא''ת א''כ בריש מעילה (דף ב:) דדחיק לאשכוחי מי איכא מעילה דרבנן לייתי מהך משנה ועוד קשה בסוף תמורה (דף לב:) גבי מקדיש עולה לבדק הבית דקאמר שמועלין בה שתי מעילות ופריך אי מדרבנן אמאי ב' מעילות מאי קשה הא איכא מעילה דדם שהיא דרבנן וכן בקדשים שמתו בריש מעילה (דף ב.) וי''ל דהתם שיש מעילה דאורייתא משום עולה בדילי מיניה ובדם דליכא מעילה דאורייתא לא בדילי מיניה תקינו רבנן מעילה ובריש מעילה אקדשים ששחטן בדרום קאי דכמאן דחנקינון דמי ועל כה''ג דחיק לאתויי ראיה דתקון רבנן מעילה אע''ג דבדילי מינייהו (כמו) במתו ומייתי מרבי יוחנן דקדשים שמתו וה''ר חיים היה מפרש דיוצא לנחל קדרון מועלין דאורייתא שב''ד מקדשין אותו שלא יהנו ממנו בלא פדיון ודוחק הוא ועוד אכתי אמאי לא מייתי בריש מעילה מההיא דסוף התכלת (מנחות דף נב.) גבי אפר פרה דאמר שתי תקנות הוו מעיקרא תקינו בה מעילה ואין לומר דמעיקרא נמי היתה מעילה דאורייתא דתקון שיהיו ב''ד מקדשין אותו א''כ היאך היו מזין ועוד דבמעילה בריש ולד חטאת (מעילה דף יב.) דאמר רבי יוחנן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה אבל מדרבנן איכא מעילה ופריך מי איכא מידי דמעיקרא לית ביה מעילה ולבסוף אית ביה מעילה ולא והרי דם דתנן בתחילתו כו' ואי מעילה דנחל קדרון שבית דין מקדשין אותו מאי קושיא:
דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא אָמַר קְרָא לְכַפֵּר לְכַפָּרָה נְתַתִּיו וְלֹא לִמְעִילָה
Rachi (non traduit)
לכפר. ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר (ויקרא י''ז:
י''א) לכפרה נתתיו בתורת קדשים ולא למעול בו לענין מעילה אין בו דין קדשים:
חוּץ מִן הַדָּם כּוּ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר עוּלָּא אָמַר קְרָא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם שֶׁלָּכֶם יְהֵא
Rachi (non traduit)
ואני נתתיו לכם שלכם יהא. כחולין שלכם שאין בהן מעילה:
אמר עולא אמר קרא כו'. הא דעולא לאו הכא איתמר אלא גבי מעילה איתמר במס' מעילה (דף יא.) דקתני אין מועלין בדמים והכא ה''ק מנא הני מילי דמתניתין אמר עולא גבי מעילה אמר קרא לכם ותנא דבי רבי ישמעאל לכפר כו' ור' יוחנן אמר הוא ומסקנא תלתא קראי חד למעוטי מנותר וחד למעוטי ממעילה וחד למעוטי מטומאה:
מנא הני מילי. דדם אין חייבין עליו משום נותר אם שגג בו בדם ונותר אינו חייב שתים אלא אחת וכן אם אכלן בטומאת הגוף אינו חייב שתים:
בִּשְׁנֵי חִילּוּלִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶחָד פְּסוּל נוֹתָר וְאֶחָד פְּסוּל טוּמְאָה
Rachi (non traduit)
בשני חילולים. מדלא כתיב וינזרו ולא יחללו:
אחד פסול נותר. דאשכחן ביה חילול דכתיב (ויקרא י''ט:
ח') כי את קדש ה' חילל ואתרוייהו קאי אשר הם מקדישים דמרבינן מיניה כל המוקדשים:
Tossefoth (non traduit)
הכי גרסינן בשני חילולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר. תימה לי לעיל גבי קדשי עובדי כוכבים אתי נותר חילול חילול מטומאה הלא חילול טומאה נמי בנותר איירי ועוד תימה דבפ' הנשרפין (סנהדרין דף פג.) משמע דלא כתיב בנותר חילול דרבים והכא משכחת לה מדתני ולעיל בריש פרק שני (זבחים דף טו:) פירשתי:
the Writ speaks of two modes of profanation, viz., the disqualification of nothar and the disqualification of defilement. (1) EXCEPT BLOOD, etc. Whence do we know it? — Said ‘Ulla, Scripture saith, [For the life of the flesh is in the blood,.] and I have given it to you [upon the altar to make atonement for your souls]:2 [this teaches,] it is yours. (3) The school of R. Ishmael taught: ‘To make atonement’ [implies] but not for trespass. R. Johanan said: Scripture saith, it is [which intimates,] it is before atonement as after atonement: as there is no trespass after atonement, (4) so there is no trespass before atonement. Say, it is after atonement as before atonement: as it involves trespass before atonement, (5) so it involves trespass after atonement? — Nothing involves trespass once its function is performed. Does it not? But lo, there are the separated ashes? (6) — That is because the separated ashes and the priestly vestments (7) are [taught in] two texts which come for the same purpose, (8) and wherever two texts come for the same purpose, they do not illumine [other cases]. (9) That is well according to the Rabbis who maintain that, [And Aaron... shall put off the linen garments... ] and shall leave them there (10) teaches that they must be stored away. (11) But what can be said on the view of R. Dosa, who maintained [that] they are permitted to an ordinary priest, only that he [the High Priest] does not use them on another Day of Atonement? — Because the separated ashes and the beheaded heifer (12) are [taught in] two texts which come for the same purpose, and wherever two texts come for the same purpose, they do not illumine [other cases]. That is well on the view that they do not illumine; but what can be said on the view that they do illumine? — Two limitations are written: (13) here is written, [over the heifer] whose neck was broken; (14) while there it says, [And he shall take up the ashes...] and he shall put them [beside the altar]. (15) Now, why do I need three texts in connection with blood? (16) One excludes it from trespass, another from nothar, and a third from defilement. (17) But no text is required for Piggul for we learnt: Whatever has mattirin, whether for man or for the altar, involves liability on account of Piggul: whereas blood is itself a Mattir. R. Johanan said: For what purpose is kareth stated three times in connection with peace-offerings? (18)

(1). The two profanations are deduced from the fact that Scripture employs a longer form, yehallelu (profane) instead of yehallu.
(2). For it is — Hu — the blood that maketh atonement by reason of the life. (Lev. XVII, 11).
(3). ‘Ulla said this in reference to trespass: ‘it is yours’ means that in respect of trespass it is treated as secular, and so involves no offering for misappropriation. The deductions by the school of R. Ishmael and R. Johanan which follow, point to the same conclusion. Thus we have three texts showing that blood does not involve trespass; since three are unnecessary for this purpose, they are ultimately employed to teach that blood does not involve liability in respect of nothar, trespass, and defilement.
(4). After the blood has been sprinkled and atonement thereby made, there is no trespass in putting it to secular use, since it is no longer required for a sacred purpose.
(5). This would have to be assumed in default of a text to the contrary. R. Johanan of course does not deduce the contrary from the other texts.
(6). A shovelful of ashes was removed every day from the altar and placed at the east side of the altar, where they might not be used, though their function had already been performed, but left to become absorbed in their place.
(7). The four additional vestments worn by the High Priest when he entered the Holy of Holies on the Day of Atonement. On leaving it he removed them, and they might not be put to secular use. Both these cases are deduced from Scriptural texts.
(8). In both trespass is involved after their function has been fulfilled.
(9). For if they were to serve as an illustration for others, one only need be stated, and the other, together with other cases, would follow.
(10). Lev. XVI, 23.
(11). And not used. Thus there are two such instances.
(12). V. Deut. XXI, 9. The Rabbis deduce from the superfluous ‘there’ in the passage, and shall break the heifer's neck there in the valley (v. 4), that the heifer must be buried there and not put to any use.
(13). Sh. M. deletes ‘two’.
(14). Deut. XXI v. 6; lit. ‘the broken-necked’. The deduction is from the article ‘the’: only this animal whose function has been performed may still not be used, but no other similar sacred animal, i.e., one whose function has been performed, may not be used.
(15). Lev. VI, 3. Here too ‘them’ implies, only these ashes may not be used in such a case, but other sacred things may be used after their function has been performed.
(16). To show that blood does not involve trespass. This is the completion of the answer to the question, ‘How do we know that blood does not create liability for nothar’, etc., as explained p.
(231). n. 7.
(17). I.e., that blood does not involve culpability on account of these.
(18). V. Lev. VII, 20, 21; XXII, 3.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source